החלטה בתיק בר"ע 30502-05-12

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי; ס"ע 35304-01-11) מיום 13.5.12, בו נדחתה בקשת המבקש להגשת תצהיר עד ללא חקירה נגדית, לאחר שהוגשו תצהירי העדות מטעם המשיבים. עוד נדחתה בקשת המבקש להגשת קלטת, לאחר שמיעת עדויות המשיבים.

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעת המבקש נגד המשיבים לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ורכיבים נוספים. ביום 6.3.12 הגיש המבקש בקשה להזמנת עד ולהצגת קלטת חקירה אחר עדות המשיבים. בבקשה התבקש בית הדין להתיר הזמנת עד נוסף שנכח באירוע אלים ביום סיום העבודה, אשר לא הגיע לתת תצהיר לאחר פניות אליו (להלן - העד). בבקשה צוין כי פרטי העד יוגשו לכשיתקבלו על ידי בא כוח המבקש. ביום 29.4.12 הורה בית הדין למבקש להודיע זהות העד אותו הוא מבקש להעיד וכן תמצית פירוט עדותו, תוך 7 ימים. בית הדין קמא קבע בהחלטתו כי המבקש לא הביא טעם מספיק לדחיית חשיפת הקלטת רק לאחר עדות המשיב וכי הטענה על אלימות נטענה בעלמא. בנוסף נקבע כי, לא הובהר מהו נושא הקלטת, מיהם הדוברים בה ומהו אותו חיסיון לו טען המבקש. לאור זאת קבע בית הדין כי על המבקש להגיש בקשה מתאימה בהקדם, תוך 7 ימים, בצירוף תצהיר שיתייחס לזהות הדוברים בקלטת. בהחלטה צוין, למען הסר ספק כי, לא תתאפשר דחיית הגשת הקלטת לאחר עדות המשיבים אלא מטעמים חריגים, אשר טרם הובאו בפני בית הדין.

3.     בתשובת המבקש, מיום 6.5.12, נטען כי גילוי הקלטת עובר להעדת עדי המשיבים "תחסל לו את האמת בתביעה" וכי אין לו כמעט ראיה אחרת שיכולה להוכיח טענותיו ואילו למשיבים יש 4 עדים. המבקש צירף להודעתו תצהיר העד אשר אותר עליו ידיו, וביקש לפטור העד מהתייצבות לדיון מחשש לפיטורי העד מעבודתו. בתגובת המשיבים נטען כי, בנסיבות המקרה, המבקש לא הוכיח נסיבות חריגות המצדיקות מתן היתר להגשת תצהיר ללא חקירה. הטענה לפיה העד חושש מפיטוריו אינה מתקבלת על הדעת, לטענת המשיבים. שכן העד כבר הגיש תצהיר ומכל מקום הטענה אינה מהווה טעם מספיק למתן פטור. אשר לקלטת, טענו המשיבים כי, המבקש לא פעל כפי המצווה על ידי בית הדין. משלא הבהיר נושא הקלטת, החיסיון המבוקש ולא הגיש תצהיר המתייחס לדוברים בקלטת. המבקש רק הודה, בבקשה ולא בתצהיר, כי מדובר בהקלטה שביצע בעצמו, בשיחה בינו לבין המשיב. לטענת המשיבים, הקלטת אינה חומר חקירה חסוי. המשיבים הוסיפו כי לא ביקשו גילוי הקלטת קודם לכן מאחר והדבר לא פורט ברשימת גילוי מסמכים. עוד טענו המשיבים כי טענות המבקש לא נתמכו בראיות.

4.     בהחלטת בית הדין האזורי, מושא בקשת רשות הערעור שלפני, נקבע כי יש לדחות הבקשה להגשת תצהיר עד ללא חקירה נגדית, לאחר שהוגשו תצהירי עדי המשיבה, מהטעמים שפורטו בתגובת המשיבים. נקבע כי המבקש לא הבהיר מדוע לא הגיש התצהיר קודם לכן ומדוע אותר העד רק עכשיו. כמו כן לא הובא טעם מספק לויתור על חקירה נגדית, המהווה אחת מזכויותיהם הבסיסיות של המשיבים בהליך. עוד נקבע כי יש לדחות גם את הבקשה להגשת הקלטת אחר שמיעת עדויות המשיבים. הואיל ומדובר בהקלטה שהקליט המבקש הרי שלא חל כל חיסיון בדין על הקלטת והמבקש אינו רשאי להגישה שלא בהתאם לסדרי הדין. בית הדין קבע כי לא די בטענות על אלימות, מצד המשיבים, כדי למנוע אפשרות של התייחסות מצידם לקלטת, בכלי של חקירה נגדית. בנוסף, לא ברורה טענת המבקש, משממילא ייחשף האמור בקלטת בדיון, גם אם יובא בשלב מאוחר יותר.

5.     בבקשה לרשות ערעור טוען המבקש כי ההקלטה בוצעה כחודשיים לפני המועד בו הותקף על ידי המשיב ובניו במקום העבודה, ובעקבות כך נגרמה לו נכות בשיעור 2.5%. המבקש טוען כי ברשימת גילוי המסמכים מטעמו נרשם דבר קיומו של חומר חקירה חסוי והמשיבים לא טרחו לבקש גילוי הקלטת. בנסיבות אלו אין להיזקק לבקשתם לעיין בחומר חקירה בסמוך למועד דיון ההוכחות. לטענת המבקש, גילוי הקלטת תאפשר למשיבים לתמרן עדויותיהם בהתאם לקלטת ותפגע בחשיפת האמת. המבקש סומך בקשתו לחיסיון בהתבסס על פקודת הראיות, חוק יסוד השפיטה, תקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה. לטענת המבקש, בית הדין שגה עת לא עיין בקלטת ובתמליל כדי לברר עוצמת הפגיעה בזכויות המבקש. עוד טוען המבקש כי בית הדין שגה בקובעו, עובר לשמיעת הראיות, עמדה מקדמית, לפיה טענות המבקש באשר לאלימות נטענו בעלמא.

6.     בתגובת המשיבים לבקשת לרשות ערעור, מיום 16.5.12, סומכים המשיבים ידיהם על קביעות בית הדין קמא. המשיבים טוענים כי האלימות, לה טוען המבקש, בוצעה מצד המבקש ולא מצד המשיב, בעבירת גניבה ותקיפה, בגינה נתן בית משפט השלום בירושלים צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד המבקש. המשיבים טענו כי הבקשה הינה חזרה על טענות המבקש בבית הדין קמא, שאינן מקימות טעם לקבלת הבקשה. המבקש עשה דין לעצמו, כך לטענת המשיבים, עת בחר שלא להגיש הקלטת בזמן כנדרש בדין והתכסה באמתלה של "חיסיון" על הקלטת, שאינו חל לפי דין, ובכך פגע בזכויות הדיוניות של המשיבים. יש לדחות, כך לטענת המשיבים, את טענת המבקש לפיה המשיבים ישנו גרסתם שכן המשיבים כבר הגישו תצהיריהם. לטענת המשיבים הקלטת אינה מהווה חומר חקירה וכי מדובר למעשה בשימוש בשיקול דעת בית הדין לדחיית הצגת מסמך לעיון הצד שכנגד. המשיבים טוענים כי בחינת איזון האינטרסים מעלה כי אין הצדקה לחרוג מכללי הגילוי המקובלים. מדובר בשיחה בין המבקש לבין המשיב, אשר התקיימה בטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית ולא בחקירה.

בתגובת המבקש לתגובת המשיבים, מיום 17.5.12, טען המבקש כי בתצהירי המשיבים אין גרסא שלמה, עובדה אשר יכולה לתת למשיבים אפשרות לתמרן עדותם, אחר שמיעת הקלטת. המבקש מלין על החלטה נוספת של בית הדין קמא, מיום 28.8.11, בה נדחתה בקשתו להורות על מתן תשובות לשאלון. לטענת המבקש על המשיבים להשיב לשאלון אשר הוגש על ידיו, כדי שיהא בידו להשלים גרסתו, על מנת "שיהיה צודק לגלות ההקלטה בטרם עדות משיב 1".

7.     לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי ונתתי דעתי לבקשה על כלל החומר המונח בפני, באתי לכלל למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בהחלטות דיוניות, אלא מקום בו ההחלטה מופרכת על פניה (דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כז, 255; דב"ע נז/102-3 דבורה נבות-פיקל - מרדכי ריכטר, פד"ע לב, 460). קביעת בית הדין האזורי אינה באה בגדרם של מקרים אלו.

לא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק התערבות בהחלטת בית הדין האזורי, אשר ניתנה תוך שימת לב ליריעת המחלוקת המלאה הפרוסה בפני הערכאה הדיונית. נחה דעתי כי בידי המבקש עומדים האמצעים הדיונים המקובלים להצגת גרסתו העובדתית, ובכלל זה האפשרות להפריך גרסת המשיבים באמצעות הצגת הקלטת, בנסיבות בהם הוגשו זה מכבר תצהירי העדות מטעם המשיבים. על האמור אוסיף הדברים הבאים. המבקש מלין בבקשתו על כך שבית הדין קמא לא עיין בתמליל הקלטת עובר להחלטתו. זאת, הגם כי טרם נערך תמלול, נכון למועד הגשת הבקשה שלפני, כפי העולה מטענות המבקש. המבקש, אשר הגיש בקשתו להצגת הקלטת, בבית הדין האזורי, רק לאחר שלוש הארכות מועד להגשת תצהירי העדים מטעמו, לא הגיש, נכון למועד זה, תצהיר מתאים ובקשה, בניגוד לנדרש בהחלטת בית הדין האזורי, ובכך מנע למעשה העברת נתונים עובדתיים רלוונטיים לצורך הכרעה בבקשה. התנגדות המשיבים לחשיפת הקלטת הוגשה בעת בה הוגשה, בעקבות בקשת המבקש, בבית הדין האזורי, להצגת הקלטת. את טענת המבקש, לפיה דבר קיומה של הקלטת צוין ברשימת גילוי המסמכים מטעמו, מיום 28.8.11, תחת הכותרת "חומר חקירה חסוי" - יש לדחות, משלא חל על הקלטת חיסיון לפי דין.

במצב הדברים האמור, משהוגשו תצהירי עדות המשיבים, יש לקבוע כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין קמא, בה נקבע כי המבקש אינו רשאי להגיש הקלטת שלא בהתאם לסדרי הדין וכי לא די בטענות על אלימות כדי למנוע אפשרות  התייחסות מצד המשיבים לקלטת, בחקירה נגדית ככל שתוגש כאמור.

 אשר לבקשה להגשת תצהיר העד ללא חקירה נגדית, לא מצאתי צידוק להתערב בהחלטה לפיה לא הובא טעם מספק לויתור על חקירה נגדית. משנחשפו פרטי העד בתצהירו, לא ברי הטיעון לפיו לו יתייצב העד לעדות יעלה חשש לפיטוריו. בשולי הדברים יוער כי החלטת בית הדין האזורי הדוחה הבקשה להשיב על שאלון המבקש, מן הטעם לפיו בהיעדר נימוקים מיוחדים אין מקום להורות על מתן תשובות לשאלון, ניתנה לפני למעלה משמונה חודשים. המבקש לא הגיש בקשה לרשות ערעור על החלטה זו.

8.     סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ה אייר תשע"ב (17 מאי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: